בסוף שנת 2001 קרה המקרה הבא:

הייתי בשבוע 32 להריוני הראשון הרגשתי מאוד לא טוב היה לי חות וכאבים עזית בצד ימין של הגוף. הלכתי באותו בוקר לרופאת הנשים שלי. כשהגעתי אליה כבר הייתי חלשה מאוד ואז היא יצאה מהחדר שלה ראתה אותי ושאלה אותי האם אני חולה וכשעניתי לה שכן היא אמרה לי שאני אזהר לא להדביק את שאר הנשים בחדר. כשנכנסתי אליה לחדר היתה לה בעיה עם המדפסת והיא לא מאוד התיחסה אלי אלא עם המדפסת. היא שאלה אותי מה קרה? וכשתיארתי לה את הכאבים החום והתחושה הכללית, היא אמרה שהכאבים בגב נורמלים לשלב זה של ההריון ( כל זאת מבלי לגעת בי כלל) נתנה לי כמה בדיקות שגרתיות לעשות ושלחה אותי לביתי לנוח.

יום למחרת החמיר מצבי הבאנו רופא הביתה שהמליץ לי ללכת לבית החולים.

הגעתי לבית החולים בשעם 13:00 כשכל הרופאים לא ידעו מה יש לי נתנו לי תרופה ושלחו אותי למחלקה יולדות להמשך התבוננות. בשעה 19:00 המשיך להחמיר מצבי. עשו לי צילום ריאות ושלחו אותי מיד לטיפול נמרץ הייתי כבר תחת חמצן עם קושי רב בנשימה. החליטו סוף סוף לבדוק את הכליות שכמובן שכלים ימין היתה מזוהמת לחולוטין והחליטו לנתח האותו ערב.

כמובן יום למחרת איבדתי את ילדי מפני שמצבי היה כל כך ירוד שלא יכלו לנתח אותי ולהוציא אותו 4 ימים הייתי מונשמת מורדמת בטיפול נמרץ ורק לאחר מכן התחיל מצבי להשתפר.

שאלתי היא: האם אין מקום לתבוע את רופאת הנשים על הזלזול הטיפול שכתוצאה מזלזול זה אבדתי את ילדי הראשון? אם היא היתה יותר סובלנית ורצינית היא היתה מגלה מיד שזאת הכליה והיתה שולחת אותי מוקדם יותר לבית החולים וכך כל המצב היה נמנע.