האם פסיקה בנוגע לדמי שימוש צריכה להתבסס על הלכת זרקא במקרה של בגידה?
מאחר והבנתי שאין לראות תמיד בדיון בבית הדין הרבני הגדול משום תרופה לפגמים שנפלו בבית דין אזורי מאחר והם מתבססים על ממצאים שנקבעו בהליך הפגום אבקש לברר האם פסיקה בנוגע לדמי שימוש צריכה להיות על פי הכלל של הלכת זרקא? האם לבן הזוג תהא זכות תביעה לדמי שימוש ראויים במנותק משאלת האשם כשהוא בגד ועזב את הבית לאישה אחרת? שאלה נוספת האם שינוי החלטות חלוטות של האזורי שלא יכול לשמש כערכאת ערעור על עצמו הם בגדר חריגה מסמכות? האם ראויי לתת לבעל שבוגד תאריך קרע מוקדם - ביום דו"ח החוקר ולא בתאריך הפסקת השיתוף בבנק ועזיבתו את הבית? זאת בנוסף לחלוקה לא שווה בזכויות סוציאליות בניגוד לפסיקה, לאיזון משאבים ולתקדים הבג"צ.