סבא שלי לפני מותו עשה צוואה שאת הדירה שלו הוא מעביר לסבתא ואחרי מותה היא תעבור אליי.
יש לו בן ובת (אמא שלי).
אח של אמא שלי כל הזמן מקניט אותה שייקח את הדירה ממני כי הוא צריך להיות היורש. (יש לציין שהוא אדם אמיד ומסודר)
אמא שלי הינה נכה. אני, אינני מסודרת ואין לי דירה משלי.
אני חיה בשכירות.
סבתא שתחיה עוד הרבה שנים כבר סנילית וחולת אלצהיימר.
האם הדוד שלי יוכל לגזול את הדירה. אן כן כיצד אוכל למנוע זאת?
תשובת עו"ד לדיני משפחה
שי שלום רב,
אין מצב בו דודך צודק וכי יש לו יכולת לשנות את הצוואה. משום שהגישה היא לממש את רצונו של המוריש.
ישנה דרך אחרת, שאינה קלה כלל ועיקר, לפיה מי שטוען לירושה יכול לטעון שהמוריש (הסבא) לא היה בקו הבריאות כאשר ערך צוואה והוא ערך את הצוואה בנסיבות בהן הוא לא היה מודע למעשיו. זו טענה אפשרית, אך קשה מאוד להוכחה. בעיקר אם הסבא ערך צוואתו בעודו בקו הבריאות הנפשית, וישנם עדים היכולים להוכיח שהוא אכן עשה זאת ברצונו החופשי ואף אחד לא כפה עליו לעשות זאת.
אלמלא הסבא כתב צוואה, אזי על פי חוק הירושה הולכים לברירת המחדל, קרי היורשים הם אכן אמך ודודך. אך כאמור לא במקרה זה בו ישנה צוואה והדין מנחה לפעול על פיה, שכן היא משקפת את רצונו של המוריש.
במידה ואת מוטרדת מהתנהגותו של דודך, הרי שקשה למנוע זאת. הדרך המומלצת היא לא להתעמת איתו. סבתך חיה גם אם במצב בריאותי קשה, וממילא הצוואה אינה רלוונטית. השאירי את המלחמה, אם בכלל היא תפרוץ, למועד הרלוונטי (לאחר 120 שנות חייה של הסבתא).
שימי לב, באופן עקרוני אין כל משמעות למצבך הכלכלי ו/או האישי על זכותך לדירה. היית זכאית לדירה שסבך הוריש לך על פי צוואתו המפורשת, גם אילו היית עשירה ומסודרת. במקרה זה, הייתה עולה שאלה מוסרית, שאינה קשורה לדין ולחוק אלא למערכת היחסים הפנים משפחתית. אך כאמור לא זה המצב ולא צריך להרחיב בו.
במידה והדוד יעלה שוב את הנושא, תוכלי לומר לו שזכותך היא על פי רצונו של הסבא ויש לכבד את רצונו. מעבר לכך ביכולתך לומר לו שהיות והוא מסודר כלכלית ואת לא, הרי שעליו להתחשב בכך. ואולם גם אם שיקול זה לא יעזור (יתכן והוא חושב על ילדיו ולא על אחייניתו), עדיין את מגובה בחוק בהתאם לצוואה שערך סבך ז"ל.
ישנה דרך אחרת, שאינה קלה כלל ועיקר, לפיה מי שטוען לירושה יכול לטעון שהמוריש (הסבא) לא היה בקו הבריאות כאשר ערך צוואה והוא ערך את הצוואה בנסיבות בהן הוא לא היה מודע למעשיו. זו טענה אפשרית, אך קשה מאוד להוכחה. בעיקר אם הסבא ערך צוואתו בעודו בקו הבריאות הנפשית, וישנם עדים היכולים להוכיח שהוא אכן עשה זאת ברצונו החופשי ואף אחד לא כפה עליו לעשות זאת.
אלמלא הסבא כתב צוואה, אזי על פי חוק הירושה הולכים לברירת המחדל, קרי היורשים הם אכן אמך ודודך. אך כאמור לא במקרה זה בו ישנה צוואה והדין מנחה לפעול על פיה, שכן היא משקפת את רצונו של המוריש.
במידה ואת מוטרדת מהתנהגותו של דודך, הרי שקשה למנוע זאת. הדרך המומלצת היא לא להתעמת איתו. סבתך חיה גם אם במצב בריאותי קשה, וממילא הצוואה אינה רלוונטית. השאירי את המלחמה, אם בכלל היא תפרוץ, למועד הרלוונטי (לאחר 120 שנות חייה של הסבתא).
שימי לב, באופן עקרוני אין כל משמעות למצבך הכלכלי ו/או האישי על זכותך לדירה. היית זכאית לדירה שסבך הוריש לך על פי צוואתו המפורשת, גם אילו היית עשירה ומסודרת. במקרה זה, הייתה עולה שאלה מוסרית, שאינה קשורה לדין ולחוק אלא למערכת היחסים הפנים משפחתית. אך כאמור לא זה המצב ולא צריך להרחיב בו.
במידה והדוד יעלה שוב את הנושא, תוכלי לומר לו שזכותך היא על פי רצונו של הסבא ויש לכבד את רצונו. מעבר לכך ביכולתך לומר לו שהיות והוא מסודר כלכלית ואת לא, הרי שעליו להתחשב בכך. ואולם גם אם שיקול זה לא יעזור (יתכן והוא חושב על ילדיו ולא על אחייניתו), עדיין את מגובה בחוק בהתאם לצוואה שערך סבך ז"ל.
יש לך שאלה דומה בנושא דיני משפחה?
עורכי הדין בפורום זמינים להשיב על השאלות שלכם. הוספת שאלה לפורום אינה כרוכה בתשלום.
שאל עורך דין