אני ואשתי (לשעבר?) החלטנו להפרד, ואנו נמצאים רגע לפני תחילתו של הליך גישור. הנושא העיקרי שמעניין אותנו הוא הילדים. מספר שאלות בעניין:
1. בהנחה שלא נצליח להגיע להסכמות בינינו, האם ברור שלפי החוק ו/או הנוהג המקובל האשה מקבלת עדיפות? כלומר, האם ברור שללא הסכמות הפסיקה תהיה שהילדים נמצאים בעיקר אצלה?
2. אם אכן נגיע להסכמה שהילדים מתחלקים בדיוק חצי-חצי, מה המשמעות הכלכלית? האם במקרה זה, מכיוון שהוצאות המחיה שלהם נופלות על שנינו במידה שווה, אין צורך בתשלום מזונות כלשהו?
3. מה המשמעות של משמורת משותפת לעומת משמורת של האם? האם ההבדל הוא רק חלוקת הזמן בין ההורים, או שיש לזה השלכות חוקיות נוספות? למשל, האם אפשר להחליט על משמורת משותפת כאשר הילדים נמצאים מעט יותר אצל האם, או לחילופין - האם אפשר להחליט על משמורת מלאה של האם, ובכל זאת הילדים ישהו בדיוק מחצית מהזמן אצל האב?
תודה
תשובת עו"ד לדיני משפחה
מאי שלום רב,
חזקת הגיל הרך היא חזקה הניתנת להפרכה והקובעת כי ילדים רכים בשנים וודאי קטיני קטינים יהיו במשמורתה של האשה במצב של גירושין. רק אם תוכח סיבה מיוחדת לשינוי המשמורת - תופרך החזקה ותשתנה לטובת הבעל.
אגב, בהסכמה אפשר לעשות כמעט הכל וגם משמורת משותפת.
ילדים גדולים אפשר גם לשאול את דעתם היכן הם רוצים לגור והדבר יהווה כשיקול בין שיקולים אם ביהמ"ש יצטרך להכריע בעניין וכשאין הסכמות בין ההורים.
לעניין "חצי-חצי" ובהנחה שהתכוונת למשמורת משותפת, הרי שאין קשר בהכרח לעניין המזונות ואסביר: בהסכמה אפשר לקבוע הכל. מעבר לכך, מזונות הילד והחובה לתשלומם תלויה לא מעט בגיל הילד ובמקור הנורמטיבי לתשלומו. ככל שהילד קטן יותר כך חלה חבות מלאה על האב לעניין זה וככל שגיל הילד גדול יותר, המקור לתשלום הוא מתקנות אושא שאימצה הרבנות הראשית ומדין צדקה. אלו האחרונים יכולים לחול גם על האשה בהתאם למקורות הכנסתה ולנסיבות העניין, החוק והפסיקה (לאו דווקא הדתית בנושא ויש לזכור שנושא המזונות בדין הישראלי מכיל את הדין של העדה הדתית ובמקרה שלכם הדין העברי).
לעניין משמורת המשמעות היא משפטית ולא סמנטית ואסביר.
חוק הכשרות המשפטית והאפורופסות קובע כי שני ההורים הם האפורופסים הטבעיים של ילדיהם. במצב של גירושין, נקבע גם הורה משמורן ו/או משמורת משותפת. במסגרת זו עדיין ההורים שניהם הם האפוטרופסים של ילדיהם הקטינים ואחראים על חינוכם וכיו"ב.
חלוקת הזמן ביניכם יכולה להיות מסוכמת בחוזה שתסכימו עליו כשמסתמא אם היא תהיה חצי-חצי, מן הראוי שתסכימו כי המשמורת תהיה משותפת ותסכימו גם לעניין המזונות.
אגב, בהסכמה אפשר לעשות כמעט הכל וגם משמורת משותפת.
ילדים גדולים אפשר גם לשאול את דעתם היכן הם רוצים לגור והדבר יהווה כשיקול בין שיקולים אם ביהמ"ש יצטרך להכריע בעניין וכשאין הסכמות בין ההורים.
לעניין "חצי-חצי" ובהנחה שהתכוונת למשמורת משותפת, הרי שאין קשר בהכרח לעניין המזונות ואסביר: בהסכמה אפשר לקבוע הכל. מעבר לכך, מזונות הילד והחובה לתשלומם תלויה לא מעט בגיל הילד ובמקור הנורמטיבי לתשלומו. ככל שהילד קטן יותר כך חלה חבות מלאה על האב לעניין זה וככל שגיל הילד גדול יותר, המקור לתשלום הוא מתקנות אושא שאימצה הרבנות הראשית ומדין צדקה. אלו האחרונים יכולים לחול גם על האשה בהתאם למקורות הכנסתה ולנסיבות העניין, החוק והפסיקה (לאו דווקא הדתית בנושא ויש לזכור שנושא המזונות בדין הישראלי מכיל את הדין של העדה הדתית ובמקרה שלכם הדין העברי).
לעניין משמורת המשמעות היא משפטית ולא סמנטית ואסביר.
חוק הכשרות המשפטית והאפורופסות קובע כי שני ההורים הם האפורופסים הטבעיים של ילדיהם. במצב של גירושין, נקבע גם הורה משמורן ו/או משמורת משותפת. במסגרת זו עדיין ההורים שניהם הם האפוטרופסים של ילדיהם הקטינים ואחראים על חינוכם וכיו"ב.
חלוקת הזמן ביניכם יכולה להיות מסוכמת בחוזה שתסכימו עליו כשמסתמא אם היא תהיה חצי-חצי, מן הראוי שתסכימו כי המשמורת תהיה משותפת ותסכימו גם לעניין המזונות.
יש לך שאלה דומה בנושא דיני משפחה?
עורכי הדין בפורום זמינים להשיב על השאלות שלכם. הוספת שאלה לפורום אינה כרוכה בתשלום.
שאל עורך דין