האם החסוי יכול להיות אפוטרופוס ?

מהם הנימוקים המשמעותיים בבחינתו של בית המשפט את שאלת שלילת אפוטרופסות על ילד משותף מאב הסובל ממחלת נפש וגם מהתמכרות לאלכוהול וסמים?

הסיפור: אני גרושה מאבי בתי מספר שנים, הוא כאמור סובל ממחלת נפש דו קוטבית ואף מכור לסמים ואלכוהול (מתועד ומתוסמך), למרות ניסיונות גמילה רבים. עקב זאת מוכר כנכה 100% בביטוח הלאומי.

לפני שנה אף עבר עבירה פלילית (פריצה לבית), והורשע, וכעת התיק נמצא בשלב הטיעונים לעונש (כלומר, יש גם רקע פלילי).

הוא לא ראה את בתי כשלוש שנים, למרות שפנה שוב ושוב לבית המשפט, שירותי הרווחה לא מאפשרים זאת עקב מצבו הקשה, אפילו לא במרכז קשר.

במשך שנתיים היה חסוי, והקרן לטיפול בחסויים הייתה האפוטרופוס שלו גם לגוף וגם לרכוש. לאחרונה האפוטרופוסות הוסרה (לא ידוע לי מדוע).

לאור כל זאת הגשתי בקשה לאפוטרופוסות בלעדית על הקטינה. כעת עורך דינו טוען שאין כל בסיס לבקשה כי הוא כבר אינו חסוי.

כיצד אפשר לשכנע את בית המשפט בכל זאת שלא יתכן שאדם במצבו יתפקד כאפוטרופוס, יקבל החלטות בחייה, בוודאי אם חלילה יקרה לי משהו.

בתודה רבה מראש!