פנייה לערכאות

שליו שלום רב, יש לעניין זה מספר היבטים:

א. הדינים השונים -

להלכה מערכת משפטית משלה - המשפט העברי, השונה בנקודות רבות מהמשפט הנהוג במדינת ישראל.

למשל, דיני ירושה לפי חוק הירושה שונים מדיני הירושה בהלכה. פסיקה של ביהמ"ש לחלק ירושה לפי דיני מדינת ישראל היא למעשה העברת נכסים ממי שזכאי להם למי שלא - וזה נחשב גזל מבחינת ההלכה (אא"כ הצדדים מסכימים לחלוקה הזאת).

דוגמא נוספת - לפי ההלכה מזיק בגרמא (בעקיפין) פטור מפיצוי כלשהו לניזק. לפי דיני הנזיקין הנוהגים כיום אפשר לחייב בפיצויים גם כהשתקיימו יסודות עוולת הרשלנות. חיוב מזיק בגרמא לשלם פיצוי לניזוק - הוא בעצם גזל לפי ההלכה.

מצד שני בדיני ממונות יש כלל בהלכה שאדם מתנה על מה שכתוב בתורה ולכן לכאורה יש מקום לראות את חוק המדינה כהסכמה של כלל האזרחים שיכולה לכאורה לגבור על ד"ת.

אבל -

ב. ההיבט הנוסף - חילול ה' - בהימצא מערכת משפטית ענפה שהיא דין תורה, יש פגם דתי בפנייה לדין אחר שרובו מבוסס על דינים זרים. לכן גם אם טכנית אפשר לקבל את דיני המדינה לא ראוי לעשות זאת.

בשנים האחרונות יש יותר מודעות לחשיבות דין התורה ויש בתי דין שמציעים שירותי בוררות ע"פ דין תורה שאפשר לאכוף את פסקיהם בהוצל"פ (למשל בתי הדין של 'גזית' ו'ארץ חמדה').

חשוב לציין, שגם לדעת הפוסקים שאוסרים הליכה לערכאות יש מצבים שמותר ללכת: למשל אם הנתבע לא מוכן להגיע לדין תורה וביה"ד הוציא לו כתב סירוב או כדי להציל עשוק מיד עושקו, או ענייני פלילים ועוד.

אפשר למצוא הרבה חומר בנושא בכתב העת תחומין בכרכים הראשונים (מאמרים של הרב אריאל, הרב שפירא ועוד). עמדות שמצדדות בהליכה לבימ"ש אפשר למצוא במאמריו של פרופ' שוחטמן וכן בתחילת ספרו של פרופ' אלון.